תקנות מס ההכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), תשל"ב-1972

תקנות מס ההכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), תשל"ב-1972 1
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 31 ו-243 לפקודת מס הכנסה ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
1. הגדרות (תיקון: תשמ"ב, תשמ"ג, תש"ס)
בתקנות אלה -
"עיסוק" - עסק - לרבות עיסקה בודדת - משלח-יד וכל מקור הכנסה אחר כמפורט בסעיף 2 לפקודה וכן פעילותו של חבר-בני-אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה;
"מקום עיסוק" - מקום שבו מנהל הנישום, דרך קבע, את עיסוקו;
"בעל שליטה" - כהגדרתו בסעיף 32(9) לפקודה;
"אזור" - כהגדרתו בסעיף 3א לפקודה.
"הוצאה" - הוצאה המותרת לניכוי לפי סעיפים 17 עד 27 ו-30 לפקודה, לרבות החזר הוצאה, וכן הוצאה מסוג ההוצאות הנזכרות בתקנות אלה שהוציא חבר-בני-אדם שחל עליו סעיף 3 (ז) לפקודה, והכל בין אם הוצאה על ידי הנישום ובין אם על-ידי אדם אחר מטעמו, לרבות לעובד של הנישום.
"דולר" - דולר של ארצות הברית של אמריקה לפי השער היציג של הדולר שקבע בנק ישראל ביום שבו הוצאה ההוצאה.
2. תנאים לניכויים והגבלתם (תיקון: תשל"ה, תשל"ו, תשל"ז, תשל"ח, תשל"ט, תש"ם, תשמ"א, תשמ"ב, תשמ"ג, תשמ"ד, תשנ"ג, תשנ"ז2, תש"ס)
ההוצאות המפורטות בפסקאות (1) עד (6) יותרו לניכוי רק בהתאם לאמור להלן:
(1) כיבוד
80% מההוצאות שהוצאו לכיבוד קל במקום העיסוק של הנישום; לענין זה - "כיבוד קל" - שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה;
(2) נסיעה לחוץ-לארץ
הוצאות שהוצאו בקשר לנסיעה לחוץ-לארץ אם הנסיעה לחוץ-לארץ והשהייה שם היו הכרחיים לייצור ההכנסה, ובחבר-בני-אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה - אם היו הכרחיים לפעילותו כמפורט להלן:
(א) הסכום שיותר בשל הוצאות לרכישת כרטיס טיסה -
(1) בטיסה במחלקת תיירים - 100% ממחיר הכרטיס;
(2) בטיסה במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה - 100% ממחיר כרטיס במחלקת עסקים באותה טיסה.
(ב) הסכום שיותר בשל הוצאות לינה -
(1) בנסיעה אשר כללה לא יותר מתשעים לינות -
(א) עבור שבע הלינות הראשונות - כל הוצאות הלינה המוכרות;
(ב) עבור שאר הלינות (מהלינה השמינית ואילך) -
(1) לגבי לינה שעלותה נמוכה מ-70 דולר - כל הוצאות הלינה המוכרות;
(2) לגבי לינה שעלותה גבוהה מ-70 דולר - 75% מהוצאות הלינה המוכרות, אך לא פחות מ-70 דולר ללינה;
(2) בנסיעה אשר כללה יותר מתשעים לינות - הוצאות הלינה המוכרות אך לא יותר מ-70 דולר ללינה;
לענין זה - שתי נסיעות או יותר שלא היתה ביניהן שהייה רצופה בישראל של ארבעה עשר ימים לפחות, ייחשבו כנסיעה אחת;
(3) לענין פסקת משנה זו, "הוצאות לינה מוכרות" - הוצאות הלינה בפועל המוכחות בהתאם לתקנה 6, או 160 דולר ללינה, הנמוך ביניהם.
(ג) הסכום שיותר בשל הוצאות אחרות -
(1) אם נדרשו הוצאות בשל לינה - לא יותר מ-45 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ;
(2) אם לא נדרשו הוצאות בשל לינה - לא יותר מ-75 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ.
(ד) הסכום שיותר בשל הוצאות שכירת רכב בחוץ לארץ, לא יעלה על הוצאות השכירות בפועל או על 35 דולר ליום, לפי הנמוך.
(ה) על אף האמור בפסקה זו רשאי הנציב לקבוע רשימת מקומות שבהם יותרו לניכוי, בתקופה שיקבע, עד 125% מסכומי ההוצאות המותרים לניכוי כולן או חלקן; קביעה כאמור תפורסם ברשומות.
(ו) הסכומים הנקובים בפסקה זו יתואמו ב-1 בינואר של כל שנת מס לגבי אותה שנת מס בהתאם לשיעור עלייתו של מדד המחירים לצרכן בארצות הברית של אמריקה כפי שהוא מתפרסם בSurvey of Current Business- על ידי ה Department of Commerce -(להלן - המדד) הידוע ב-1 בינואר של שנת המס לעומת המדד הידוע ב-1 בינואר של שנת המס הקודמת.
(ז) שהה הנישום בחוץ-לארץ תקופה רצופה העולה על 10 חדשים, יותרו לו הוצאות חינוך בשל חינוך ילדיו שטרם מלאו להם 18 שנים בשנת המס, בסכום שלא יעלה על 400 דולר לחודש לכל ילד כאמור; עלו הוצאות החינוך שהוציא הנישום מעל לסכום האמור, רשאי הנציב להתיר לו בניכוי את עודף הוצאות החינוך שהוציא, כולו או מקצתו בהתחשב במקום המגורים ובתנאי הלימוד.
(2א) הוצאות לינה וארוחת בוקר
(א) הוצאות לינה שהוציא נישום בישראל או באזור, ובלבד שהסכום המותר בניכוי אינו עולה על הסכומים הנקובים בפסקה (2)(ב)(1)(ב) כשהוא מחושב בשקלים חדשים לפי השער היציג של הדולר כפי שפורסם לאחרונה לפני מועד הלינה, ואולם הוצאות שהוציא נישום ללינה במקום המרוחק פחות מ-100 קילומטרים ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי, לא יותרו בניכוי, זולת אם שוכנע פקיד השומה שהלינה היתה הכרחית לייצור ההכנסה של הנישום.
(ב) על אף האמור בפסקה (3), יותרו בניכוי הוצאות שהוציא נישום בשל ארוחת בוקר הכלולה במחיר לינה המותרת בניכוי, כאמור בפסקת משנה (א) לעיל.
(ג) הוראות פסקה זו לא יחולו על הוצאות לינה שהוציא הנישום במסגרת השתתפות בכנס בתחום עיסוקו.
(3) (א) בפסקה זו -
"מקום" - נקודת קבע בישראל או באזור;
"ישוב" - ישוב שתחומיו מוגדרים על פי דין;
"מחוץ לתחום ישוב" - מרחק של 10 ק"מ לפחות מהנקודה הקרובה ביותר של תחום ישוב אחד לנקודה הקרובה ביותר בתחום ישוב אחר או לנקודה הקרובה ביותר במקום שאינו ישוב;
"מקום עיסוק עיקרי" -
(1) לגבי עובד - מקום שבו מבצע העובד את עבודתו או חלק ממנה באורח קבע;
(2) לגבי יחיד אחר - מקום שבו מבצע היחיד באורח קבע את עיסוקו או חלק ממנו, ואם עיסוקו מתבצע באורח קבע במקום מגוריו יראו את מקום מגוריו כמקום עיסוקו העיקרי;
"עוסק חוץ" - מי שנתמלא בו אחד מאלה:
(1) עיסוקו העיקרי מחייבו לנוע מישוב לישוב;
(2) מקום עיסוקו העיקרי אינו במקום קבוע;
"הוצאות אש"ל" - הוצאות שהוציא יחיד בשל ארוחת בוקר, ארוחת צהרים או ארוחת ערב בנסיבות המצדיקות את התרת הניכוי לרבות מהות העיסוק וזמני השהות והכל בסכומים שלא יעלו על הסכומים שיקבע שר האוצר מעת לעת, בהתחשב בשיעור עליית מדד המחירים לצרכן המתפרסם מדי פעם מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובקביעת נציבות שירות המדינה לגבי עובדי המדינה ורשאי השר לקבוע סכומי הוצאות אש"ל שונים לגבי נישומים שהוכיחו הוצאותיהם באמצעות קבלות ולגבי נישומים שלא הוכיחו הוצאותיהם כאמור.
(ב) יותרו בניכוי הוצאות אש"ל ליחיד, שאינו עוסק חוץ, אם הוצאו בעת שהותו מחוץ לתחום הישוב שבו מצוי מקום מגוריו הקבוע ומחוץ לתחום הישוב שבו מצוי מקום עיסוקו העיקרי.
(ג) (1) לעוסק חוץ יותרו הוצאות אש"ל אם הוצאו מחוץ לתחום הישוב שבו נמצא מקום מגוריו הקבוע.
(2) על אף האמור בפרט (1), לעוסק חוץ השוהה מחוץ לתחום הישוב שבו נמצא מקום מגוריו הקבוע לפחות 20 ימים בחודש במשך לא פחות משלושה חודשים בשנת מס אחת, יותר בנכוי, בחדשים האמורים, סכום שלא יעלה על 60% מהוצאות האש"ל.
(ד) יחיד שיש לו שני מקומות עיסוק עיקריים או יותר, אשר אחד מהם לפחות נמצא מחוץ לתחום הישוב בו מצוי מקום מגוריו הקבוע, יותרו לו בניכוי 60% מהוצאות האש"ל לגבי הוצאות שהוציא במקום העיסוק העיקרי המרוחק ביותר ממקום מגוריו הקבוע.
(4) מתנות
מתנות שנתן נישום, ובלבד שסכום הניכוי לא יעלה על סכום של 2,300 שקלים לשנה לאדם אחד אם ניתנו בישראל, ועל סכום של 15 דולר של ארצות הברית לשנה לאדם אחד אם ניתנו מחוץ לישראל ובלבד שנרשמו פרטי זיהוי המקבל, מקום נתינת המתנה וקבלות לאימות ההוצאה.
(5)2 הפקדות בקרן השתלמות של יחיד שיש לו הכנסה לפי סעיף 2(1) ו-(2)
יחיד שיש לו הכנסות לפי סעיפים 2(1) ו-2 (2) לפקודה ושילם סכומים לקרן השתלמות לעצמאיים כהגדרתה בסעיף 17(5א) לפקודה, ובעד אותו יחיד שולמו כספים בידי מעבידו לקרן השתלמות, כהגדרתה בסעיף 3(ה) לפקודה, יותרו בניכוי הסכומים ששילם, לאחר שהופחת מהם סכום השווה ל-2.5% מסכום התקרה, ובתנאי שסכום ההוצאות כאמור לא יעלה על 4.5% מסכום התקרה; לענין זה, "סכום התקרה" - הכנסתו החייבת של היחיד לפי סעיף 2(1), לפני הניכוי לפי פסקת משנה זו ולא יותר מהסכום הקבוע בהגדרת "הכנסה קובעת" בסעיף 17(5א) לפקודה, לאחר שהופחתו ממנו סך כל סכומי המשכורת הקובעת, כהגדרתה בסעיף 3(ה) לפקודה, של אותו יחיד שבשלה שילם מעבידו לקרן השתלמות בשנת המס.
(6) הוצאות ביגוד
80% מההוצאות שהוציא נישום לרכישת ביגוד בעבורו או בעבור עובדו, ואולם אם לא ניתן להשתמש בביגוד שלא לצורכי עבודה - יותרו ההוצאות כאמור במלואן; בפסקה זו, "ביגוד" - בגדים, לרבות נעליים, שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:
(1) ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום;
(2) על פי דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד.
2א. (בוטלה) (תיקון: תש"ס)
2ב. שיחות טלפון (תיקון: תשל"ה, תשמ"א, תש"ס, תשס"ב-3)
(א) לא יותרו בניכוי הוצאות בשל החזקת טלפון שאינו נייד במקום מגוריו של הנישום או של בעל שליטה בנישום, זולת אם הוכיח הנישום או בעל השליטה בנישום, להנחת דעתו של פקיד השומה, כי בית המגורים משמש את עיקר עסקו או משלח ידו של הנישום; הוכיח כאמור, יחולו הוראות אלה:
(1) היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום שאינו עולה על 18,000 שקלים חדשים לשנה, יותר בניכוי הסכום בגובה 80% מהוצאות החזקת הטלפון או חלק הוצאות החזקת הטלפון העולה על 1,800 שקלים חדשים, לפי הנמוך;
(2) היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום העולה על 18,000 שקלים חדשים יותר בניכוי חלק ההוצאות העולה על 3,600 שקלים חדשים;
(א1) על אף האמור בתקנת משנה (א), לגבי נישום או בעל שליטה בנישום אשר מקום מגוריו שימש את עיקר עסקו או משלח ידו של הנישום בחלק משנת המס, יראו את הוצאות החזקת הטלפון שאינו נייד שהוציא הנישום בשנת המס כשהם מוכפלים בשיעור השימוש כהוצאות שהוציא הנישום בשנת המס בשל החזקת טלפון לענין תקנת משנה (א) ויקראו את הסכומים הנקובים בה כאילו הם מוכפלים בשיעור השימוש; לענין זה, "שיעור השימוש" - היחס שבין מספר החודשים שבהם מקום המגורים שימש את עיקר עסקו של הנישום ל-12.
(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א) יותרו לניכוי הוצאות בשל שיחות טלפון לחוץ לארץ, שביצע נישום ממקום מגוריו שאינו משמש את עיקר עסקו, אם הוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה כי השיחות לחוץ-לארץ היו בייצור ההכנסה, ולגבי יחיד המועסק בידי חבר-בני-אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה, אם השיחות לחוץ-לארץ היו קשורות לפעילותו, ובלבד שנישום או יחיד כאמור ניהל לגבי כל שיחה רישום בדבר התאריך, השעה, יעדה של השיחה, פרטי מקבלה, משך השיחה, נושאה ומחירה המשוער.
(ג) (1) לא יותרו בניכוי הו צאות החזקת רדיו טלפון נייד המשמש בייצור הכנסה, בסכום של 960 שקלים חדשים או מחצית מההוצאןת, לפי הנמוך.
(2) על אף האמור בפסקה (1), הוצאות מעביד בשל רדיו טלפון נייד, שהועמד לרשות עובד, כמשמעותו בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד), התשס"ב-2002, יותרו בניכוי במלואן.
(3) לא יותרו בניכוי הוצאות החזקת רדיו טלפון נייד שהוצאו בייצור הכנסת עבודה.
(4) בסעיף זה, "רדיו טלפון נייד" - למעט רדיו טלפון נייד המותקן באופן קבוע במרכזיה במקום עסקו או משלח ידו של הנישום.
2ג. תיאום סכומים ועיגולם (תיקון: תשמ"ד, תשמ"ו, תשמ"ז, תשס"א, תשס"ב-3)
הסכומים הנקובים בתקנה 2(4) ובתקנה 2ב(א) ו (ג) יתואמו על פי סעיף 120ב לפקודה כאילו היו תקרות הכנסה ויעוגלו כאמור להלן:
(1) בתקנה 2(4) - לעשרת השקלים החדשים הקרובים;
(2) בתקנה 2ב(א) - למאה השקלים החדשים הקרובים;
(3) בתקנה 2ב(ג) - לסכום הקרוב שהוא מכפלה של חמישה שקלים חדשים.
3. ניכוי בשל אירוח
לא יותר ניכוי הוצאה בשל אירוח בארץ, למעט ניכוי הוצאה סבירה לאירוח אדם מחוץ-לארץ.
4. סייג להתרת ניכויים (תיקון: תש"ן)
(א) לא יותר לעובד שכיר ניכויין של הוצאות המפורטות בתקנות אלה, שהוצאו על ידו מעל לסכום ששולם לו על ידי המעביד.
(ב) האמור בתקנת משנה (א) לא יחול על הוצאות שהוצאו לצורך הפקת הכנסה בחוץ לארץ, אם ההכנסה שולמה מאת מעביד שאינו תושב ישראל.
5. אי-התרת פחת
סכומים שהוציא נישום למטרות המפורטות בתקנות אלה ואינם מותרים לפיהן בניכוי, לא יותר לגביהם ניכוי של פחת בכל דרך שהיא.
6. דרכי הוכחה
לא יותרו לניכוי ההוצאות המפורטות בתקנות אלה, אלא אם הגיש הנישום מסמכים או קבלות לאימות ההוצאות להנחת דעתו של פקיד השומה וכן הוכחות אחרות כפי שיקבע הנציב.
7. ביטול
תקנות מס הכנסה (תנאים לניכוי הוצאות מסויימות), תשכ"ז-1967 - בטלות.
8. תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום י"ט בתמוז תשל"ב (1 ביולי 1972).
_________________________________
1 ק"ת תשל"ב, 1337; תשל"ה, 1001, 1280, 2406; תשל"ו, 1622; תשל"ז, 858; תשל"ח, 298, 731, 792, 922; תשל"ט, 436, 848, 1037, 1760; תש"ם, 557, 776, 1085, 2067; תשמ"א, 74, 180, 362, 363, 630, 652, 1233, 1324; תשמ"ב, 569, 998, 1208, 1306; תשמ"ג, 498, 1763; תשמ"ד, 739, 2378; תשמ"ו, 503; תשמ"ז, 965; תש"ן, 714; תשנ"ג, 810; תשנ"ז, 878; תש"ס, 624; תשס"א, 850; תשס"ב, 784.
2 תקנות 2 ו-3 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (תיקון), התשנ"ז-1997 (ק"ת תשנ"ז, 878) קובעות לגבי תיקון תקנה 2:
"2. הוראות שעה
על אף האמור בתקנה 1(2), יראו כאילו לגבי שנת המס 1997 - במקום "2.5%" נאמר "1.7%" ובמקום "4.5%" נאמר "3%".
3. תחילה
תקנות אלה יחולו על סכומים ששילם יחיד לקרן השתלמות לעצמאיים החל בשנת המס 1997."
3 תקנה 3 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות) (תיקון), התשס"ב-2002 (ק"ת תשס"ב, 785) קובעת לגבי תיקון תקנות 2ב ו-2ג:
"3. תחולה והוראת מעבר
(א) תקנות אלה יחולו על הוצאות שהוצאו ביום י"ט באייר התשס"ב (1 במאי 2002) ואילך.
(ב) בשנת המס 2002 יקראו את תקנה 2ב(ג)(1) לתקנות העיקריות כנוסחה בתקנות אלה, כאילו במקום "960" נאמר בה "640"."
______________________________________________________

תקנות מס ההכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), תשל"ב-1972

חיפוש עורך דין לפי עיר